For many years the culture war has hung over us like a dark cloud... Now it is happening; the war has erupted. The great Haredi [ultra-orthodox] rebellion has begun and is raging on several fronts... and no place is safe. The ultra-Orthodox public, which has always been cutting down our trees, is now uprooting them. It will destroy basic values, without which a democratic, developed state cannot exist. It will be lost unless it fights back.
...
The Haredim have declared a rebellion now for an obvious reason. ... In every other country they obey the state authorities. Only here, in the state they made no effort to establish and make no effort to maintain, are they a law unto themselves.
...
We have brought this calamity upon ourselves with our own hands, with our weakness and concessions. While every country worthy of the name makes efforts to separate state from religion, here they are mixed together, wallowing in the same mud, both getting soiled.
...
Only in Israel are they such heroes. Everywhere else they are submissive and docile. It wouldn't occur to them to curse judges in America or attack policemen in Europe.
...
This is a war that has been forced upon us, a war we cannot afford to lose. The rebellious Haredim must be put in their place, so that we, too, have a place in which to live.
In origin:
שנים רבות היתה מלחמת התרבויות תלוייה מעלינו כחשרת עננים, כאיום. עכשיו הוא מתממש; המלחמה פרצה. מרד החרדים הגדול התחיל, והוא מתחולל בחזיתות רבות: בירושלים, באשקלון, ביפו, בעמנואל, בבאר שבע, אין מקום בטוח. הציבור החרדי, שמאז ומתמיד קיצץ בנטיעות שלנו, עכשיו הוא עוקר אותן משורש. הוא ישמיד ויאבד ערכים בסיסיים, שבלעדיהם אין למדינה מפותחת ודמוקרטית תקומה; היא אבודה, אם לא תשיב מלחמה שערה.
...
רדים הכריזו על מרד עכשיו מסיבה ברורה: הם יודעים שיש להם סיכויים טובים לנצח... בכל מדינה אחרת הם מצייתים בהרכנת ראש לשלטונות, כי דינא דמלכותא דינא. רק כאן, במדינה שלא טרחו בהקמתה, ואינם עמלים על קיומה, רק בישראל דינא לא דינא, והם עושים דין לעצמם.
...
רק בישראל מותר להם להשתגע, כי מתירים להם. הנה, רק לפני כשנה אסר בית משפט בלונדון על בית ספר חרדי פרטי לבדוק בציציות יהדותם של מועמדים לקבלה. וראה זה פלא - לא פרץ ולא צווחה. שלומי-אמוני נשקו על פיו של השופט, ואולי גם באברי גוף אחרים.
...
את הפורענות הזאת הבאנו על עצמנו במו ידינו, בקוצר ידינו; הרווחנו אותה בהפסדים חוזרים ובוויתורים נשנים. אם בכל מדינה ראוייה לשמה עושים ככל שניתן כדי להפריד בין פוליטיקה לדת, אצלנו הן משמשות בערבוביה, משתמשות בכתר אחד, משתכשכות באותו בוץ, ושתיהן מתלכלכות.
...
המלחמה הזאת, שלא ביקשנו ונכפתה עלינו, אסור להפסיד. את החרדים, במריים, חייבים להעמיד במקומם, כדי שגם לנו יהיה מקום לחיות.
